מה זה קלף ולמה הוא משמש ביהדות?

בכל פתח מבנה שמיועד לשימוש של יהודים, בין אם זה בארץ או בעולם, בין אם מדובר במבנה פרטי, עסקי או ציבורי, נהוג להתקין מזוזה במשקוף החיצוני של הדלת. בתוך בית המזוזה אפשר למצוא קלף עם ברכה. כמו שיש מטרה לברכה, הרי שיש מטרה גם לסוג ואיכות הקלף. מאמר בנושא.

מה המשמעות של קלף ביהדות?

לקלף ביהדות יש תפקיד מיוחד. הוא משמש לא רק במזוזות, אלא גם במקרים אחרים. כך למשל, נהוג לכתוב את מגילת אסתר, ספרי תורה, ותפילין על גבי קלף, שהיה נהוג לעשות בימים עברו. כאמור, קלף מזוזה הוא אחד הפריטים הנפוצים ביותר שקיימים היום ביהדות.

הקלף הוא למעשה עור של בהמה טהורה אשר בתהליך עיבוד מיוחד, הופך להיות חומר עליו ניתן לכתוב. ישנם שלוש סוגי קלפים: גוויל הוא סוג הקלף אשר משמש לצורך כתיבת ספרי תורה. מדובר בעור השלם. מהגוויל ניתן להפריד שתי שכבות. כך שהסוג השני הוא "קלף" – השכבה הדקה אשר משמשת לצורך כתיבת תפילין. הסוג השלישי הוא דוכוסטוס, עבור כתיבת המזוזות.

בכל אחד מהמקרים, מדובר על קלף שמסוגל להחזיק מעמד שנים רבות, ולכן גם השימוש בהם הוא מאוד נפוץ ומקובל. שכן המטרה היא להעביר את ספרי התורה, התפילין או קלף המזוזה מדור לדור.

כיצד מייצרים את הקלף?

בעבר היה נהוג לייצר את הקלף, מתוך תהליך עיבוד של העור, אשר נוצר על ידי צוואת כלבים. עם השנים, אחרי שנקבע שאסור לאכול כלבים מאחר ומדובר בחיה לא כשרה, החלו לעבד את העור ולייצר את הקלף בעזרת תהליכי עיבוד שונים.

התהליך התבצע באמצעות הפשטה של עור הבהמה באמצעות קמח שעורים, מלח ועפצים. בצורה כזו התקבל הגוויל. ממנו היה אפשר להפיק את הקלף, ובעזרת הקילוף של השכבה העליונה בעור, היה ניתן להפיק את הדוכסוטוס. הקלף נוצר מהחלק שהיה אפשר לקלף, בעוד ששאר העור, נקרא כאמור, דוכסוטוס. במהלך השנים היו צורת הפרדה שונות, אך כיום נהוג להשתמש אך ורק בצור הגוויל. מ עוד שכיום כבר אפשר לעשות את זה בתהליך מהיר ונוח יותר לשימוש.