רשלנות רפואית: חוק ההתיישנות בקבלת פיצויים

אחת השאלות שמשפיעות לא פעם על תהליכים משפטיים היא, מתי הוא האירוע התרחש והאם הוא נמצא בטווח הזמנים של חוק ההתיישנות, כלומר, בטוח השנים בו עדיין ניתן לשפוט את העניין. דוגמא טובה לכך, היא כל מה שקשור לרשלנות רפואית ולקבלת פיצויים בהתאם לחוק.

מה זה חוק ההתיישנות ואיך הוא משתלב בנושאים של רשלנות רפואית?

חוק ההתיישנות קובע למעשה, שישנו טווח זמן מסוים בו ניתן לשפוט עבירה, בין אם בהיבט הפלילי ובין אם בהיבט האזרחי. המטרה של החוק היא למנוע מצב בו אנשים או המדינה, יבקשו להעמיד למשפט גורמים מסוימים על דברים שהתרחשו לפני זמן רב, מבלי שיש את הכלים ואת היכולת לכך. בהיבט של רשלנות רפואית, באתר של LAWTIP תמצאו מידע מקיף בנושא.

הנושא של רשלנות רפואית הוא מעט שונה מאשר תחומים אחרים בכל הקשור לחוק ההתיישנות, שכן, הרבה פעמים בקשת הפיצוי שמטופל מבקש עקב טיפול רשלני, מוגשת זמן רב אחרי שהטיפול נערך, מאחר ולא תמיד הנזק בא לידי ביטוי באופן מידיי. לעיתים הוא נחשף ומשפיע על המטופל זמן רב אחרי שהטיפול הסתיים. מה עוד שבמקרים מסוימים יש עניין של משך הטיפול, טראומה ודברים אחרים שיכולים להשפיע.

איך מחשבים את ההתיישנות במקרים של פיצויים?

על פי חוק ההתיישנות, ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית עד שבע שנים מהרגע שבו הטיפול נערך. עם זאת ישנם חריגים שונים שמתחשבים בהם.

ראשית, אם מדובר על קטין, אז השנים מתחילות להיספר רק מהרגע בו הוא מגיע לגיל 18, כלומר עד גיל 25.

שנית, אם ישנן עובדות שיכולות לשנות באופן מהותי את התביעה ולא היו ידועות לנפגע קודם לכן. במידה והשופט מקבל זאת, אז מה שמכונה "מרוץ ההתיישנות" יתחיל במועד בו נודע לנפגע על העובדות החדשות ולא מרגע סיום הטיפול.

שלישית, ייתכן מאוד שבית המשפט יהיה מוכן לקבל גם מקרים אחרים של חריגה, אם הוא יראה שהמטופל נהג בתום לב ומסיבות מוצדקות לא להגיש את התביעה קודם לכן בפני בית המשפט.